בטון כאמצעי לביטוי אמנותי ולהעצמה נפשית: חומר, נפש וטכניקה

GRAYISH: קורס מדריכות יצירה מקצועיות

מבוא

בטון הוא חומר הבנייה הנפוץ ביותר בעולם והחומר הנסחר ביותר לאחר מים. אך מעבר לשימושיו ההנדסיים, הוא מהווה כלי יצירתי, נפשי וחברתי מהמעלה הראשונה. במסגרת סדנאות היצירה של GRAYISH, נעשה בו שימוש כאמצעי אמנותי המאפשר חקירה עצמית, ביטוי רגשי, ופיתוח מיומנויות טכניות וכלכליות. מאמר זה בוחן את מאפייני הבטון בהקשר אומנותי, את השפעות העבודה עמו על הנפש, ואת מקומו של עיסוק זה במגמות מיקרו-כלכלה, בדגש על נשים יוצרות.

1. תכונות חומריות ואסתטיות של בטון

בטון מורכב מתערובת של מלט, חול, מים ואגרגטים, ולעיתים גם תוספים המשפרים את יכולתיו ואת השימושים בו. מקורו של המלט הינו אבן גיר טבעית מינרלית, שמקורה באדמה הבנויה ברמה הרכיבית לקלציום קרבונט. החומר שכל שהעצם בנויה ממנו.

ככל שחומר, הבטון מאופיין בחוזק לחיצה גבוה, נוקשות לאחר התקשות, ויכולת לקבל כל צורה בשלב הנוזלי.

עם כניסת חומרים מרוכבים לתחום האמנות, כמו פולימרים מבוססי מים, סיבים ואפקטים צבעוניים – ניתן לשלוט ברמת הזרימה, זמני התקשות, גימור, מראה וברק של הבטון האמנותי בצורה מדויקת יותר מאי פעם (Neville, 2011)[1].

העובדה שהחומר “מתמצק מול העיניים” מעצימה את תחושת השליטה והיצירה: הוא מתחיל כנוזל זורם ונחתם כגוף מוצק. שינוי זה משקף תהליכים נפשיים כמו התגבשות, קבלת צורה, והתחזקות פנימית – במיוחד ביצירה אינטואיטיבית.

2. השפעה רגשית ונפשית של עבודה עם בטון

עבודה עם בטון מגלמת אלמנטים של קשב, סבלנות ויכולת הכלה. אין אפשרות לחזור לאחור – ואם נוצר סדק או כתם, יש ללמוד להטמיע אותו או להתגבר עליו. תהליך זה מדמה בעקיפין תהליכים טיפוליים של קבלה עצמית והתמודדות עם כשל או חוסר שלמות.

מחקר שנערך באוניברסיטת Drexel מצא כי עבודה פיזית עם חומרי יצירה, כולל יציקה, גורמת לירידה מובהקת ברמות קורטיזול (הורמון הסטרס), גם אצל משתתפים ללא רקע אמנותי (Kaimal et al., 2016)[2].

בנוסף, סקירה מקיפה ב־American Journal of Public Health קובעת כי עיסוק יצירתי עם חומרים חומריים (כמו בטון, עץ, מתכת) תורם להפחתת דיכאון, הגברת תחושת מסוגלות וביסוס תחושת משמעות (Stuckey & Nobel, 2010)[3].

בנוסף, העבודה עם בטון עשויה לתרום להפחתת תסמינים של הפרעות קשב וריכוז. השילוב בין ריכוז נדרש, תחושת מסוגלות מיידית, ומגע גופני ישיר – מעודד למידה ממוקדת ועמוקה. מחקר שנערך באוניברסיטת Mount Mary בארה"ב בחן את ההשפעות הנוירולוגיות של עיסוק בחומרים פיזיים־חזותיים, כמו חמר ועץ. נמצא כי עבודה עם חומרים תחושתיים־עמוקים (sensorial heavy materials) – חומרים בעלי משקל, התנגדות פיזית, וממשק תחושתי עשיר – מעלה את רמות גלי האלפא והביתא במוח, דפוסים הקשורים לריכוז רגוע, ערנות יצירתית ותחושת זרימה (Belkofer et al., 2014).

בטון משתייך באופן מובהק למשפחת חומרים זו: הוא דורש הפעלה גופנית, תכנון תנועתי, חישוב זמנים, דיוק מדוד ותגובה מיידית לחומר במצבו המשתנה. לא ניתן “לרפרף” על התהליך או לדלג על שלבים – החומר מחייב נוכחות מלאה, גם מחשבתית וגם גופנית. כל אלה הופכים אותו לכלי עזר משמעותי במצבי פיזור, אימפולסיביות או מוסחות. ולמרות שאין עדיין מחקר קליני ממוקד בבטון, הדמיון הביומכני והקוגניטיבי לחומרים שכן נבחנו מאפשר להניח בזהירות שהעבודה איתו יוצרת השפעות דומות ואף מחזקות. עבור יוצרות המתמודדות עם קשיי ריכוז או צורך בוויסות רגשי־תנועתי, בטון מהווה לא רק חומר – אלא מסגרת טיפולית מעצימה.

3. בטון בשדה האמנותי

מאז שנות ה־90, ישנה עלייה בשימוש בבטון בחללים מוזיאליים, בגלריות ובתחום העיצוב – כתוצאה מהשפעות תנועות כמו Minimalism, Brutalism ו־Wabi-Sabi. אמנים כמו Rachel Whiteread השתמשו ביציקות בטון כדי ללכוד “זיכרון מרחבי” של חללים ריקים.

מחקר שנערך באוניברסיטת Suleyman Demirel תיעד כיצד אמנים עכשוויים משתמשים בבטון ככלי לביטוי רגשי ופוליטי, לא רק אסתטי (Yilmaz & Atay, 2017)[4].

חומרי גלם - בטון ליצירה מסוגים שונים

4. מגמות מיקרו-כלכלה ויזמות יצירתית

בשנים האחרונות, יותר ויותר נשים פונות לתחום היצירה – במיוחד עבודה עם חומרים מוחשיים – כמקור הכנסה עצמאי או משלים. נתוני מחקר מ־University of South Australia מצביעים על כך ש־78% מהמיזמים בתחום העיצוב הקראפטי מונעים על ידי נשים, ברובן עובדות מהבית או בסטודיו קהילתי (Luckman, 2015)[5].

מודל “microenterprise from home” תופס תאוצה בכל העולם – כאשר נשים מייצרות, מלמדות או מוכרות אונליין דרך פלטפורמות כמו Etsy, Shopify, או אינסטגרם. תופעה זו יוצרת בסיס כלכלי חדש, רווי גמישות, במיוחד לאמהות. מחקר רחב (Cohen & Young, 2018)[6] הראה כיצד סדנאות הן שער לכניסה לעולם זה.

5. חומרים נלווים ושילובים – סיכונים והזדמנויות

• אפוקסי – חומר בעל שקיפות גבוהה ויכולת הדבקה. מחייב עבודה זהירה בשל רעילות בשלב ההתקשות. זורם יותר מבטון, אך מתחמם ומגיב עם לחות.

• מתכת – משמשת לשלדים פנימיים (armatures), אך עלולה להחליד אם לא מצופה.

• שעווה – מאפשרת יצירת חפצים שימושיים (נרות), אך אינה מתממשקת כימית עם בטון – ולכן יש ליצור הפרדה פיזית.

כאשר יוצרת עוברת מסדנת בטון לסדנת אפוקסי – היא חווה הבדל מהותי: בעוד שהבטון סלחני, אפוקסי דורש דיוק של עשיריות גרם. לקוחות שמחפשים “חוויה טיפולית” יעדיפו לרוב בטון או שעווה, בעוד שלקוחות טכניים יותר – יתחברו לאפוקסי ולחומרים מהונדסים.

6. המלצות למשתתפות הסדנה

• כלי עבודה מומלצים: מערבל ידני או מקדחה עם ראש ערבול, תבניות סיליקון גמישות, משקל דיגיטלי, מברשות לציפוי סילר, בלוק שיוף, ומשקפי מגן.

• תיעוד אישי: אנו ממליצים לכל משתתפת לתעד בתמונה ובכתב כל שלב בתהליך – לטובת תיק עבודות אישי והעברה עתידית של הידע הלאה.

סיכום

עבודה עם בטון יוצרת גשר ייחודי בין עולם החומר לעולם הנפש. הסדנה הראשונה בקורס מאפשרת למשתתפות להתחבר למקצב איטי, גולמי ומעורר – שבו חומר כבד הופך כלי עדין. זוהי גם תחנת פתיחה למסע כלכלי-יצירתי שבו כל אחת יכולה להפוך את עצמה למנחה, לאמנית, ולבעלת עסק יציב וצומח.

הפניות ביבליוגרפיות

1. Neville, A. M. (2011). Properties of Concrete (5th ed.). Pearson Education Limited.

2. Kaimal, G., Ray, K., & Muniz, J. (2016). Reduction of Cortisol Levels and Participants’ Responses Following Art Making. Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association, 33(2), 74–80.

3. Stuckey, H. L., & Nobel, J. (2010). The Connection Between Art, Healing, and Public Health: A Review of Current Literature. American Journal of Public Health, 100(2), 254–263.

4. Yilmaz, G., & Atay, H. (2017). Investigation of Concrete as a Contemporary Sculpture Material. International Journal of Arts and Humanities.

5. Luckman, S. (2015). Craft and the Creative Economy. Palgrave Macmillan.

6. Cohen, R., & Young, S. (2018). The Rise of the Maker Movement: Microenterprise and Economic Sustainability for Women. Journal of Enterprising Communities, 12(3), 253–271.

   
   

---

קורס העמקה לבטון וחומרים מורכבים

הזמינו עכשיו