המדריך המקיף לעבודה עם אפוקסי ליצירה ויציקה – שלב אחר שלב

המטרה היא לספק לך את כל הבסיס התאורטי והמעשי במקום אחד, כך שאפילו אם מעולם לא נגעת באפוקסי, תביני כל שלב ותדעי לקבל החלטות חכמות. נדגיש גם הבדלים חשובים בין יצירה אישית בבית לבין הנחיית סדנה מסחרית, כי מה שעובד לבד במטבח לא בהכרח יתאים לסדנה קבוצתית בתשלום.

חשוב! מדריך זה מתמקד בשרף אפוקסי ליצירה (Craft/Casting Epoxy) – כלומר ביישומי DIY, אמנות ותכשיטנות, יציקות דקורטיביות ופרויקטים קטנים-בינוניים. אנו לא נעסוק כאן בסוגי אפוקסי תעשייתיים או בנייתיים (כמו ציפויי רצפה, הדבקת בטונים או איטום הנדסי), שאינם רלוונטיים לקהל היעד שלנו. חומרים תעשייתיים אלה דורשים מיומנויות וציוד אחרים, ואינם מתאימים לעבודה ביתית או בסדנאות יצירה.

---

מה זה אפוקסי? מבוא למתחילות

שרף אפוקסי (Epoxy Resin) הוא חומר סינתטי דו-רכיבי: חלק אחד שרף וחלק שני מקשה (Hardener). כאשר מערבבים אותם, מתחילה תגובה כימית (פולימריזציה) ההופכת את התערובת הנוזלית לחומר פלסטי מוצק, קשיח ועמיד. ניתן לראות באפוקסי סוג של דבק חזק במיוחד שמתמצק לצורה יציבה. לאפוקסי תכונות ייחודיות שהפכו אותו לפופולרי מאוד בעולמות האמנות והיצירה: הוא שקוף כמו זכוכית, נדבק כמעט לכל דבר, עמיד למים ולכימיקלים, ויכול לשמש כציפוי מבריק או כחומר יציקה למילוי תבניות.

עם זאת, לפני שנצלול לעומק, חשוב להבין שבמקור אפוקסי שימש בתעשייה כבדה – לרצפות מפעל, לציפוי מתכות או לתיקוני בטון. אנחנו נשאיר את השימושים האלה מחוץ לתחום המדריך. כאן נתמקד באפוקסי קריסטלי שקוף לאומנות וליציקות קטנות, המשמש להכנת תכשיטים, תחתיות, מגשים, משטחים דקורטיביים וכן הלאה. אפוקסי ליצירה שונה במעט מהרכבי אפוקסי תעשייתיים: הוא לרוב בטוח יותר לשימוש ביתי, עם פליטות רעלים נמוכות או ללא VOC (נדיף אורגני), ועם דגש על שקיפות ויציבות UV (עמידות בפני הצהבה משמש). חומרים תעשייתיים עלולים להכיל ממסים ופועלים ביחסים אחרים, וזמן ההתקשות שלהם שונה לחלוטין.

תכונות עיקריות של אפוקסי ליצירה:

• שקיפות גבוהה: אפוקסי איכותי מתייבש צלול כזכוכית, ומאפשר ליצור מוצרים עם עומק אופטי וצלילות מרהיבה. למשל, בתכשיטי אפוקסי ניתן לכלוא פרחים מיובשים או צדפים ולראותם בבירור בתוך החומר.

• הידבקות חזקה (adhesion): האפוקסי נדבק לרוב המשטחים – עץ, מתכת, זכוכית, בטון, פלסטיק – מה שהופך אותו לחומר מעולה לציפוי Overlay על משטחי עץ, לחיבור חלקי יצירה שונים, או למילוי סדקים בעץ (כמו בשולחן "נהר").

• עמידות מכנית וכימית: לאחר התקשות מלאה, האפוקסי קשה ועמיד. הוא עמיד במים, בשמנים, ברוב חומרי הניקוי הביתיים ואפילו בחומצות עד רמה מסוימת. אפוקסי איכותי גם עמיד בחום בינוני (בד"כ עד ~50-70°C, ויש רכיבים מיוחדים לעמידות גבוהה יותר).

• גימור מבריק: באופן טבעי מתקבל משטח מבריק ביותר ("כמו זכוכית"). ניתן כמובן גם לשייף אותו למראה מט, אבל רוב היוצרות נהנות מהמראה המבריק ללא צורך בציפוי נוסף.

• גמישות יצירתית: האפוקסי מתחיל כנוזל, ולכן אפשר ליצוק אותו לתבניות בכל צורה שעולה על דעתך – מתכשיט קטן ועד מגש – והוא ייקח את צורת התבנית המדויקת. אפשר גם לערבב בו פיגמנטים צבעוניים, אבקות נצנצים, להוסיף אבנים, צדפים, עלי זהב, פיסות עץ, תמונות מודפסות – כמעט כל דבר – וליצור אפקטים ייחודיים.

• זמן עבודה סביר: אפוקסי ליצירה לא מתקשה מייד – יש "חלון עבודה" שלרוב נע בין 20 דקות למספר שעות (תלוי בסוג החומר ובכמות). הדבר מאפשר לך לשפוך, לצבוע, לערבב צבעים ואף לתקן במידת האפשר לפני שהחומר מתקשה. על זמן עבודה (Pot Life) נרחיב בהמשך.

• 
  

סיכוני בריאות ובטיחות: 

חשוב לומר גם את הצד הפחות זוהר – אפוקסי נוזלי הוא חומר כימי פעיל, ויש לנקוט אמצעי זהירות. המגע הישיר עם עור עלול לגרום לגירוי או אלרגיה, שאיפת אדים ממושכת (במיוחד בחומרים ישנים או זולים יותר עם ממסים) עלולה להזיק בדרכי הנשימה, ובשלב השיוף של אפוקסי קשה אבק השרף מסוכן אם נושמים אותו. לכן תמיד נעבוד עם כפפות (ניטריל), בשטח מאוורר היטב, ואם עובדים הרבה זמן או באופן מסחרי – רצוי גם מסכת נשימה עם פילטרים מתאימים. על בטיחות נרחיב בפרק נפרד, אך כלל האצבע: אפוקסי בטוח לחלוטין לשימוש כשהוא קשה ומלא (אפילו לצורכי מזון), אך כשאת עובדת איתו בנוזל – הגני על עצמך.

הדרכות אונליין לתחום האפוקסי - ללא עלות, מדי יום שני פעמיים בחודש.

---

סוגי אפוקסי ליצירה – איך לבחור חומר מתאים לפרויקט

לא כל השרפים נולדו שווים. יש סוגים שונים של אפוקסי בעולם היצירה, והבחירה הנכונה היא צעד קריטי בדרך לפרויקט מוצלח. בחלק זה נעשה סדר באופציות העיקריות ונסביר כיצד התאמת החומר לפרויקט היא גם החלטה עסקית: היא תשפיע על זמן העבודה, על העלויות, על אפשרות לקיים סדנה חד-יומית, וגם על איכות התוצאה הסופית.

אפוקסי ליציקה (Casting Resin) מול אפוקסי לציפוי (Coating Resin): לעיתים תראי חלוקה כזו. באופן כללי, אפוקסי ליציקה מיועד למזיגה לעומקים גדולים או נפחים גדולים יחסית – למשל יציקת פסל, מילוי תבנית של 5 ס״מ עומק, או הכנת שולחן עץ עם נהר אפוקסי בעובי כמה סנטימטרים. אפוקסי כזה מתוכנן לפלוט לאט את החום הפנימי ולהתקשות במשך זמן ארוך (12-48 שעות) כדי שלא ירתח או יסדק בעומק. לעומת זאת, אפוקסי לציפוי (Top Coat / Art Resin) מיועד לשכבות דקות – נניח שכבת הגנה על ציור או ציפוי על שולחן – לרוב בעובי 1-3 מ״מ. הוא צמיגי יותר ומתקשה מהר יותר, כדי שלא ינזול מהקצוות. בפועל, יוצרות רבות משתמשות באותו חומר גם לציפוי וגם לתבניות קטנות, אבל אם למשל תרצי ליצור שולחן נהר עבה, חשוב לבחור אפוקסי יעודי ליציקות עמוקות, אחרת מרכז היציקה לעולם לא יתקשה או שיקרה מה שנקרא "רתיחה פנימית" – החומר יתחמם יתר על המידה, יהפוך עכור ואולי אף ייסדק.

יחסי ערבוב (Mix Ratio): סוגי אפוקסי שונים מגיעים ביחסי שרף:מקשה שונים. הנפוצים לתחום היצירה הם 1:1 (חלק A וחלק B שווים בנפח או במשקל) או 2:1 (שני חלקים שרף על חלק אחד מקשה). יש גם מערכות 3:1 ואפילו 4:1, אבל הן נדירות יותר ביצירה אמנותית. באופן עקרוני, אין עדיפות מספרית – זה פשוט תלוי בנוסחת היצרן. חשוב ביותר למלא אחרי הוראות היצרן ולמדוד בדיוק רב לפי היחס הנכון. נבהיר: יש יצרנים שמבקשים יחס לפי נפח (מליטר שרף + מליטר מקשה, למשל), ואחרים לפי משקל (גרם לכל אחד). זו נקודה מהותית – תמיד בדקי האם היחס המתואר הוא במשקל או בנפח! מדוע זה קריטי? כי לצפיפויות החומרים יכול להיות הבדל; 100 מ״ל מקשה לא תמיד שוקלים כמו 100 גרם שרף. טעות ביחס או בשיטת המדידה עלולה לגרום לכשל בהתקשות. למשל, ערבוב לא מדויק או לפי נפח במקום משקל (כשנדרש אחרת) הוא גורם ידוע לאפוקסי שנשאר דביק ולא מתמצק. לכן אני תמיד ממליצה להשתמש במשקל דיגיטלי ולשקול בגרמים לפי היחס – זו הדרך המדויקת ביותר למנוע טעויות. ככלל, נעדיף מוצרים שסלחניים לסטיות קלות ומיועדים לקהל יוצרות (הוראות ברורות, יחס פשוט וכו').

זמני עבודה והתקשות: פרמטר מבדיל חשוב בין חומרים הוא Pot Life – הזמן מרגע הערבוב שבו התערובת נשארת נוזלית מספיק לעבודה. יש אפוקסי "מהיר" עם 10-20 דקות של זמן עבודה (לפרויקטים קטנים מאוד או לתיקונים), ויש "איטי" עם שעה-שעתיים של נזילות. זמן העבודה קשור גם לכמות: כמות גדולה בכוס תתחמם מהר ותקצר את זמן העבודה. בנוסף, יש זמן ייבוש ראשוני (למשל 8 שעות עד שניתן לגעת בזהירות) וזמן התקשות מלאה (24, 48 או 72 שעות, תלוי בחומר). למה זה משנה? ראשית, אם את מעבירה סדנה חד-פעמית, תרצי אפוקסי שמתקשה מהר ככל האפשר, כדי שהמשתתפות יוכלו לקחת את התוצר הביתה באותו יום. אפוקסי סטנדרטי שקוף לרוב דורש 24 שעות לפחות – לא פרקטי בסדנה של 3 שעות. כאן נכנסים לתמונה חומרים מיוחדים כמו NIKA-POXY – שרף אפוקסי קריסטלי שפותח במיוחד לסדנאות ויוצרות. NIKA מתייבש תוך 3-5 שעות באוויר (בטמפרעת חדר), כך שניתן במהלך סדנה לראות את היצירה מתקשה. אם אפילו מחממים אותו מעט (בשיטה שנלמד בהמשך – למשל בבן מארי או בחדר חמים), אפשר לקצר את הייבוש לכ-3 שעות. זה הבדל משמעותי ביותר מול 24+ שעות באפוקסי רגיל. מצד שני, בחומרים מהירים מאוד חלון העבודה קצר יותר – צריך להספיק לצקת ולעצב לפני שמתחיל להתגבש.

הערה: קיימים גם שרפי UV Resin – שרף אפוקסי חד-רכיבי המתקשה תחת מנורת UV תוך דקות. אלה משמשים בעיקר לתכשיטים קטנים מאוד או ציפוי נקודתי. הם נוחים למהירות, אך יקרים בבקבוקונים קטנים, ופחות טובים לכמויות גדולות (כי לא חודרת קרינה לעומק רב). במדריך נתמקד באפוקסי דו-רכיבי סטנדרטי, אך דעי שקיימת גם אופציה כזו לפריטים זעירים.

עמידות ל-UV והצהבה: כל אפוקסי שקוף עלול עם הזמן להצהיב מעט, במיוחד בחשיפה ממושכת לשמש. יצרנים מתחרים מי מציע נוסחה עמידה יותר ל-UV. אפוקסי איכותי לאמנות יכלול תוספי UV המאריכים את הזמן עד הצהבה. למשל, שרף NIKA תוכנן לשמור על שקיפות 3-5 שנים ללא הצהבה נראית (בהתאם לחשיפה לאור שמש ישיר). יש טריקים של יוצרות כדי להתגבר על הצהבה: למשל, לצבוע מראש את האפוקסי בגוון עדין (כמו כחלחל) כך שאם תופיע הצהבה זעירה בעתיד – היא לא תבלוט; או לבחור בעיצובים אטומים/צבעוניים במקום שקופים לחלוטין. אם את מכינה מוצר למכירה שאמור להיות שקוף וצלול, הקפידי לבחור אפוקסי עמיד UV ולהבהיר ללקוחות שיש לשמור על המוצר הרחק משמש ישירה ממושכת (למשל לא לשים תחתיות אפוקסי לקפה ליד חלון שטוף שמש במשך חודשים). ובכל מקרה – הצהבה קלה בדרך כלל לא פוגעת בחוזק, רק בקhetic האסתטיקה.

צמיגות (Viscosity): יש חומרים דלילים (ממש כמו מים) ויש צמיגים כדבש. צמיגות גבוהה טובה לשליטה – למשל בציפוי שולחן, חומר צמיג לא ינזול מהר מהקצוות; וגם לטכניקות כמו דומינג (Doming) שבהן יוצקים שכבה על גבי משטח והיא מחזיקה קצה מעט קמור בלי לגלוש. מאידך, חומר דליל מעולה ליציקות עם פרטים עדינים מאוד (הוא נכנס לכל חרך), וגם נוטה לשחרר בועות אוויר ביתר קלות. הרבה בועות לכודות? ייתכן שהשרף שלך צמיג מאוד ומקשה על יציאת האוויר. לא תמיד היצרן מציין צמיגות, אבל אפשר להבחין: אפוקסי 1:1 לרוב צמיג יותר (מי שמכיר – מרקם כמו סירופ תירס סמיך), ואפוקסי 2:1 לרוב דליל יותר (כמו שמן).

תקציב ועלות: החומרים השונים נבדלים כמובן גם במחיר. כאן ההחלטה היא לא רק טכנית אלא עסקית – אפוקסי אינו חומר זול, וכדאי לתכנן היטב את הפרויקט כדי לא לבזבז. טווח המחירים בישראל (נכון ל-2025) נע סביב 100-200 ש״ח לק"ג עבור אפוקסי איכותי שקוף. קנייה בכמויות גדולות מוזילה (בסדנאות רוכשים בדליים וחביות). חומר זול מדי עלול להיות פחות שקוף או בלי תקני בטיחות. מוצרי פרימיום כמו NIKA מציעים שילוב מעניין: הוא נחשב איכותי מאוד (פרמיום) אך מתומחר באופן נגיש כדי להתחרות בשוק. לכן את לא בהכרח צריכה לשלם הון – אבל היזהרי ממציאות זולות בצורה חשודה, כי כישלון של יציקה עלול לעלות יותר. בכל מקרה, לתמחור המוצרים שתכיני או מחירי הסדנאות – תצטרכי לקחת בחשבון את עלות האפוקסי לבסיס, ולגלם זאת במחיר הסופי.

סיכום ביניים: התאימי את האפוקסי לפרויקט. לתכשיט קטן – קחי חומר שמתאים לעובי קטן ושמתקשה מהר. לשולחן עץ עבה – קחי אפוקסי ליציקות עומק. לסדנה קצרה – קחי אפוקסי מהיר (גם אם יקר יותר, הוא שווה את זה כי את חוסכת זמן ומאפשרת חוויה מלאה למשתתפות). אם את מתלבטת, התחילי עם אפוקסי שקוף 1:1 כללי שמתאים "להכול קצת" בנפחים קטנים-בינוניים, ותוך כדי ניסיון תביני את הצרכים הספציפיים שלך.

יישומים נפוצים של אפוקסי בעולם היצירה (DIY)

עכשיו, כשהבנו מהו אפוקסי ואילו סוגים עומדים לרשותנו, נצלול לדוגמאות של מה אפשר ליצור עם החומר הזה. אפוקסי הוא חומר רב-גוני, ומאפשר פרויקטים ממגוון רחב – מתכשיט זעיר ועד רהיט של ממש. אך לא כל רעיון שנראה מהמם ב-Pinterest הוא פרקטי כפרויקט ראשון, ולא כל מה שאפשרי בבית מתאים לסדנה קבוצתית. נביט בסוגי היצירות הנפוצות, עם טיפים לכל סוג, וכן נציין האם זה מתאים ליצירה אישית בלבד או גם לסדנאות.

תכשיטים וחפצים קטנים (תליונים, מחזיקי מפתחות, טבעות, יציקות קטנות)

זהו אחד השימושים הפופולריים ביותר בקרב יוצרות ביתיות – הכנת תכשיטי אפוקסי: תליונים עם פרחים מיובשים, עגילים עם נצנצים, טבעות, וגם פריטי נוי קטנים כמו מחזיקי מפתחות, ידיות דקורטיביות, דמויות זעירות וכו'. היתרונות בתחום הזה רבים: ההשקעה בחומר גלם קטנה (כל תכשיט צורך מעט אפוקסי), אפשר לעשות המון וריאציות יצירתיות, והמוצרים יחסית מהירים להכנה.

איך זה נעשה? 

בד"כ משתמשים בתבניות סיליקון קטנות בצורות שונות (עיגולים, טיפות, צורות גיאומטריות, תבניות של טבעות וכו'). שופכים את האפוקסי המעורב לתבנית, נותנים לו להתקשות, ואז מחלצים את היציקה ומוסיפים לה רכיבים כמו מתלה מתכתי לתליון או חישוק של טבעת. לעיתים עושים זאת בשכבות: למשל, אם רוצים ליצור עומק או לכלוא חפצים שונים בחלקים שונים של התכשיט, יוצקים שכבה דקה, נותנים לה קצת להתמצק (שלב "ג'לי"), מניחים עליה אלמנט, ואז יוצקים עוד שכבה מעליו. שכבות מוסיפות עומק תלת-ממדי – טריק פופולרי למשל ביצירת תכשיט עם פרח מיובש, שבו ממקמים את הפרח קרוב לחזית התליון ויוצקים עוד שכבה מאחוריו לקבלת אפקט של "צף" בתוך חומר שקוף.

אתגרים ייחודיים לתכשיטים:

• בשל הגודל הקטן, בועות אוויר יכולות להיתקע בפינות קטנות של התבנית. הפתרון הוא לעבוד לאט, להשתמש באפוקסי דליל או לחמם אותו טיפונת לפני (להפחתת צמיגות), ולנקוש בעדינות על התבנית אחרי המזיגה כדי לשחרר בועות. אפשר גם להשתמש בקיסם ולדגדג פינות כדי להוציא בועות לכודות.

• חפצים מוכנסים (כמו פרחים, עלים, נצנצים): צריך לוודא שהם יבשים לחלוטין ואפילו אטומים. כל לחות בפריט תגרום ל"כתמים רטובים" או לעכירות סביבו באפוקסי. למשל, פרחים מיובשים חייבים להיות באמת יבשים; עץ או קרטון כדאי לאטום מראש בשכבה דקה של דבק לבן או ספריי לכה כדי שלא יפלוט אוויר. כתם כהה מסביב לפריט הוא סימן של חומר אורגני שהפריש לחות לתוך השרף. לכן לעולם לא להכניס דברים רטובים ליציקה!

• בשל העובי הדק, זמן ההתקשות קצר יותר – יציקה קטנה יכולה להיות קשה למגע כבר תוך 8-12 שעות, ומלאה תוך 24 שעות. אם את מייצרת בבית – סבבה, חכי יום וזה מוכן. אם זו סדנה, כאן דווקא היתרון: אפשר בהחלט לערוך סדנת תכשיטי אפוקסי בת ~3 שעות, במיוחד עם חומר מהיר. המשתתפות יכולות בסוף הסדנה להוציא את התכשיט מהתבנית (אם הוא כבר קשה מספיק) או לפחות לראות שהוא מתמצק, ואת החלקים הסופיים (כמו שיוף קל בשוליים והדבקת חלקי מתכת) להשלים יחד. סדנאות תכשיטים באפוקסי אכן נפוצות, כי הן משלבות יצירתיות, תוצאה אישית ויפה, במסגרת זמן סבירה.

התאמה לסדנה: גבוהה. תכשיטים לרוב אפשר להכין במסגרת זמן קצרה, ואם משתמשים באפוקסי מהיר (כמו NIKA) – התוצרים מתקשים מספיק לקחתם הביתה. העלות למשתתפת נמוכה יחסית (מעט חומר, תבניות רב-פעמיות). יש לשים לב לבטיחות עם קבוצה – חדר מאוורר, הדרכה על עבודה זהירה למניעת לכלוך ודביקות. אבל כסדנה זהו נושא מבוקש ומהנה.

טיפ טרנד מול מציאות: ברשת יש המון סרטונים מרהיבים של תכשיטי אפוקסי, למשל בשילוב פיגמנטים אלכוהוליים שנותנים אפקטי שיש (marbling) צבעוניים. זה מהמם – אבל למתחילה זה גם בלגן צבעוני מובטח 😉. הטכניקות הללו דורשות ניסוי וטעיה כי ערבוב פיגמנטים נוזליים בתוך אפוקסי עלול ליצור קלות בועות וערבולי יתר. ההמלצה: להתחיל בעיצובים פשוטים – שקופים עם אלמנט או צבע אחיד, ורק אחרי שיש לך קטע טכני, להתנסות ביצירת אפקט "גלקסיה" או "נוף אוקיינוס" מיניאטורי. תכשיט יפה לא פחות יכול להיות פשוט בצבע אחיד עם מעט נצנצים – וזה גם ניתן לשחזור מסחרית (פחות סיכון שתכשיט אחד ייצא לך מהמם והשני בוץ צבעוני). זכרי שבסדנה אנשים מצפים להצליח, אז עדיף למדר אותם לא להשתולל עם 5 סוגי צבעים אלא לבחור 1-2 ולשמור על ניקיון עיצובי.

תחתיות לכוסות, מגשים ותבניות בינוניות

קטגוריה פופולרית נוספת היא יצירת תחתיות לכוסות (coasters), מגשים קטנים, קעריות נוי, מעמדים לנרות, עציצים קטנים וכדומה – פריטים שימושיים ודקורטיביים לבית. כאן כבר מדברים על נפח יציקה גדול יותר (כמה עשרות עד מאות מ"ל בכל יציקה), אבל עדיין בעובי קטן יחסית (תחתית כוס היא דיסקית כ-1 ס"מ עובי; מגש אולי 2-3 ס"מ בשוליים).

איך מכינים תחתיות ומגשים?

ישנן תבניות סיליקון עגולות או מרובעות לתחתיות סטנדרטיות. פשוט שופכים את האפוקסי לתוכן. חלק מהיוצרות משלבות אלמנטים כמו שבבי זהב, פרחים, צבעים שונים בשיטת "Swirl" (שיוצרים דוגמא דמויית שיש). במקרה של מגש – יש תבניות עם צורה אמורפית (נראה כמו כתם עם קצוות גליים, מאוד טרנדי), או שמכינים מסגרת עם דפנות (אפשר לייצר תבנית זמנית מדיקט/פלסטיק מצופה סרט הדבקה כדי שהאפוקסי לא ידבק). אחרי ההתקשות מוציאים ומדביקים ידיות אם זה מגש.

אתגרים:

• בועות: יותר חומר = סיכוי ליותר בועות. במיוחד ביציקות שטוחות, בועות עלולות לצוף לפני השטח ולהתייבש כשעליהן "כיפה" דקה של שרף, מה שנותן מראה של גומה או בועה קפואה. כדי להימנע, חשוב לערבב לאט (ערבוב אגרסיבי מכניס אוויר מיותר), למזוג לאט, ואחרי המזיגה לעבור עם מבער אוויר חם/ברנר ידני בעדינות על פני השטח כדי לפוצץ בועות. זה קסם: הבעבוע נעלם מול העיניים. זהירות לא לשרוף את הסיליקון או את השרף (להבת גז חזקה מדי מקרוב יכולה לצרוב את האפוקסי וליצור "גלים").

• התמצקות לא אחידה: בתחתית עבה של 1 ס"מ, לעיתים החומר מתחמם במרכז ונשאר רך יותר בשוליים – לכן אם עובדים בעובי כזה, אולי עדיף לצקת בשתי שכבות של 0.5 ס"מ ולא אחת.

• עיוותים: פריטים שטוחים – אם התבנית מונחת על משטח לא מפולס, השרף יברח קצת לאחד הצדדים והתחתית תצא עקומה. חשוב להניח תמיד את התבנית על שולחן הכי ישר ומאוזן שיש, ואפילו לבדוק עם פלס אם מדובר במשטח גדול.

• שכבות: אם רוצים לעשות תחתית עם שכבת רקע אחורית ושכבה שקופה קדמית, צריך לתזמן נכון את יציקת השכבה השנייה: אם תשפכי שכבה שנייה כשקודמת נוזלית מדי – הצבעים יתערבבו; אם תחכי שתתקשה לגמרי – ייתכן היפרדות שכבות (אין הדבקה טובה). כלל אצבע: לצקת שכבה שנייה כשהקודמת במצב "ג'לי" דביק קלות אך לא נוזלת. אם פספסת והקודמת קשה, שיופי אותה נייר עדין כדי ליצור חספוס, נקה אבק, ואז צקי שכבה נוספת – זה יבטיח אחיזה.

בסדנה או לא? תחתיות ומגשים הם להיט לסדנאות בתנאי שמשתמשים באפוקסי מהיר. כי מגש צריך לפחות 300-400 מ"ל חומר ויתקשה לאט – לא יועיל אם צריך יומיים המתנה. בסדנאות אצלנו למשל משתמשים ב-NIKA ובחימום, כך שתוך 3 שעות כבר ניתן לשלוף תחתית מוכנה מהתבנית. אם אין לך חומר מהיר, תוכלי אולי לערוך סדנה בשני מפגשים (יציקה ואז מפגש איסוף/גימור למחרת) – אבל זה פחות אידאלי. ליצירה אישית בבית כמובן שתחתיות ומגשים זה מקסים – שפכי בערב, למחרת יש לך סט תחתיות חדש.

שיקול עסקי: תחתית אפוקסי מעוצבת אפשר למכור כסט במחיר לא רע, אבל שימי לב לעלויות: כל תחתית משתמשת בכ-50-100 גרם שרף. אם יש לך בועות או פגמים, תצטרכי אולי ללטש ולמרוח שכבה נוספת – שזה עוד חומר ועוד זמן. לכן בסדרות לייצור, כדאי לתכנן עיצוב יציב (נוסה כמה פעמים בהצלחה) ולא לגמרי אקראי בכל פעם, כדי לצמצם פסילה. תחתיות הן מוצר כיפי גם מבחינת שיווק – לקוחות אוהבים, מתנה יפה. רק אל תשכחי להדביק בתחתית פדים קטנים נגד החלקה (שלא ישרטו שולחן).

הדרכות אונליין לתחום האפוקסי - ללא עלות, מדי יום שני פעמיים בחודש.

עיצובים גדולים ורהיטים (שולחנות "נהר", משטחי עץ ואפוקסי, ציורים בשילוב אפוקסי)

כאן אנחנו מגיעות לליגה אחרת – פרויקטים גדולים. הדוגמה המפורסמת היא שולחן נהר אפוקסי: לוקחים לוח עץ חתוך באמצע, יוצרים תבנית סביבו, ויוצקים בין שני חצאי העץ נהר שלם של אפוקסי צבוע (כחול למשל) שיוצר מראה של נהר זורם בתוך השולחן. פרויקטים נוספים: ציפוי שולחן קיים בשכבה עבה של אפוקסי ליצירת מראה "זכוכית" (נפוץ בברים ומטבחים), או יצירת ציור אבסטרקט גדול על קנבס באמצעות אפוקסי וצבעי אלכוהול (מה שנקרא לפעמים Epoxy Art או Resin Art). אלה פרויקטים מורכבים יותר, ונאמר מראש: למתחילות ולמי שעובדות בבית, כדאי לגשת אליהם רק אחרי כמה התנסויות קטנות. גם בסדנאות – פרויקטים כאלו כמעט לא אפשריים כסדנה חד-יומית, בגלל כמויות החומר, הזמן והמורכבות (אפשר אולי כסדנת סדרה מתמשכת למתקדמים, אבל זה יוצא מאוד יקר למשתתף). אז פרק זה הוא יותר שתדעי מה האופק, אך לא מומלץ כצעדים ראשונים.

שולחן נהר / יציקות עומק בעץ: כאן עובדים עם ליטרים של אפוקסי ביציקה אחת. האתגר הראשון – בחירת אפוקסי נכון: חייבים שרף יציקה יעודי לעומק (לעיתים נקרא "Deep Pour Epoxy") שיכול לשפיכה בעובי 5-10 ס"מ בבת אחת. אם תנסי למלא 10 ס"מ בגובה עם אפוקסי רגיל, סביר שהחומר יתחמם מדי וירתח בפנים – ייצא עכור, עלול אפילו לעשן (ראינו מקרה שבו כוס ערבוב גדולה החלה פשוט לעשן ולפלוט חום מפחיד כי ערבבו בה יותר מדי חומר ). שרף לעומק מתקשה ממש לאט (לפעמים 72 שעות+) כדי לשחרר חום. מה שזה אומר בפועל: השולחן יישאר דביק ורטוב לפחות יומיים-שלושה, ויצטרך עוד שבוע להגיע לקושיות טובה. פרויקט כזה דורש מקום בטוח מבלי שאבק ייפול עליו. בנוסף, כמות גדולה מייצרת לחץ פיזי – צריך תבנית חזקה היטב (עץ עבה מצופה היטב בחומר שחרור או סרט מיילר) כדי שהחומר לא ידלוף. גם העץ עצמו דורש הכנה: איטום חריצים בסיליקון, הדבקת העץ לתחתית התבנית כדי שלא יצוף. בקיצור, זה מתקדם.😅

אם שואלים "האם אפשר סדנת שולחן נהר?" – כמעט תמיד התשובה לא, אלא אם זו סדנה פרטית של כמה מפגשים ועם צוות מקצועי. זה יקר, איטי, וסיכון לכשל גבוה (לא תרצי לקוח בסדנה חד-יומית שיחזור אחרי יומיים ויגלה מרכז שולחן דביק). למעשה, מקרה נפוץ הוא אפוקסי שלא התייבש במרכז השולחן: השוליים ליד העץ התקשו, אבל באמצע הבריכה – הכל ג'לי דביק גם אחרי ימים. מה עושים? לפעמים מנסים לגרד ולצקת שוב, אבל לרוב זו טעות יקרה שלומדים ממנה. הדרך הנכונה: או שמשתמשים בחומר לעומק, או שיוצקים בהדרגה שכבות של 2-3 ס"מ, בהפרש יום-יומיים בין כל שכבה (שוב, לא מתאים לסדנה).

ציורי Resin ויצירות אמנות גדולות: ראיתן אולי וידאו של אמן שופך ליטרים של אפוקסי צבוע על קנבס גדול, מזיז עם מפוח ויוצר אפקט של גלי אוקיינוס או צורות אבסטרקט צבעוניות. זה נקרא Resin Art. זה תחום שלם מרתק, אבל האתגרים: צריך חלל עבודה מאוד מאוורר (שטח גדול = יותר אדים), הרבה כלי עבודה (כוסות לצבעים, מקלות ערבוב, מקומות להניח לייבוש), ויד מיומנת בהרצת הצבעים לפני שהשרף מתקשה. תוצרים כאלה יפים למכירה במחיר גבוה, אך כמעט בלתי אפשרי לעשות זאת במסגרת סדנה למתחילים – זה ייגמר בבזבוז חומר ותסכול, כי טכניקות שפועלות לאמן מנוסה לא תמיד יעבדו למתחילים (ערבוב צבעים עלול להפוך לחום מוזר, או שהכל נוזל לרצפה אם הקנבס לא מפולס). לכן, טרנד מול מציאות: היצירות הענקיות המצולמות ברשת מדהימות, אבל דורשות שליטה שקונים עם זמן. המלצתי: תתחילי בקטן (נגיד תחתית או מגש עם אפקט גלים) לפני שאת מסתערת על קנבס של מטר.

ציפוי משטחים (רצפות/שיש/עץ): זה כבר כמעט תחום הבנייה, אבל בקצרה: יש המשפצים משטחי שיש או עץ באמצעות שכבת אפוקסי דקורטיבית. זה דורש מיומנות ואפוקסי מיוחדים (יש מערכות ציפוי רצפה עם חומר בעל סמיכות שמתפלס עצמית). זה לא לפרויקט ביתי רגיל – אזכיר רק כי אולי ראיתם "רצפת אפוקסי תלת-ממדית" או משטח שיש מצופה אפוקסי עמיד – אלה פרויקטים למקצוענים לרוב.

שילוב עץ ובטון פולימרי בתכשיטים: זה דווקא מעניין להזכיר: יוצרות חדשניות משלבות אפוקסי עם בטון פולימרי (חומר דמוי בטון קל משקל) בתכשיט אחד – למשל חצי תליון מבטון לבן וחציו אפוקסי שקוף. שילוב חומרים יוצר ניגוד טקסטורות יפה. הבטון הפולימרי (לעיתים מכונה "שלג פולימרי") הוא חומר נפרד, אבקתי שמתערבב עם מים ויכול לצקת לצורות. יתרונותיו: משקל קל (קל מת beton רגיל), מתקשה מהר (תוך 15-30 דקות כבר אבן!), וחזק מאוד. כיף לשלב אותו כי הוא נותן מגע מט/מחוספס ליד הברק של האפוקסי. בחוגי יצירה מתקדמים מלמדים זאת (למשל בסדנאות שלנו מלמדים תליון עם חלק בטון חלק אפוקסי). כדאי לדעת שזה קיים – עוד אופק יצירתי עבורך. רק חשוב: אם יצקת חלק אפוקסי על חלק בטון, תמיד לאטום את הבטון לפני עם קצת אפוקסי דליל או סילר, כדי שאפוקסי חדש ידבק עליו טוב (בטון טבעי מעט סופג ועשוי לגרום ל"הילות" לחות אם לא אטום).

לסיכום חלק היישומים: אפוקסי מאפשר לייצר כמעט כל דבר שעולה בדמיון, אבל בכל גודל וקטגוריה – חשוב ללמוד את הטכניקה המתאימה ולדעת את גבולותיך. ליוצרת ביתית מתחילה מומלץ להתחיל בפרויקטים קטנים (תכשיט, תחתיות) כדי להשתפשף, ואז לעלות מדרגה למגש, ואז אולי לשולחן צד קטן. למנחת סדנאות – התמקדו בפרויקטים עם זמן ייבוש קצר ונפחים שתוכלו להשתלט עליהם עם קבוצה. למשל: תכשיטים, תחתיות, מגש קטן – כן. שולחן גדול – לא. תמיד שקלי גם את עלויות החומרים ואת שביעות הרצון של המשתתפים. לעיתים משהו שנראה "וואו" (נניח, יציקת מנורת לילה גדולה) הוא בעייתי בסדנה כי חצי יקלו, חצי יכשלו – ואז זה לא טוב לעסק.

---

טרנדים ויראליים מול מציאות בעבודה עם אפוקסי

בעידן האינסטגרם והטיק-טוק, את בוודאי נחשפת לסרטונים קצרים בהם אנשים יוצרים באפוקסי דברים מהפנטים: בשניות ספורות רואים תהליך מלא של ערבוב צבעים, מזיגה, וקבלת מוצר נוצץ. חשוב לי כמרצה לצנן ציפיות מסוימות ולהפריד בין הshow ברשת לבין העבודה בפועל.

• זמן ומאמץ: סרטון ריל של 30 שניות עשוי לייצג יומיים של עבודה. לדוגמה, אותו שולחן נהר – בסרטון רואים מזיגה ומיד שולחן גמור. המציאות: ייתכן שהיו 3 יציקות בהפרש ימים, ליטוש יומיים, ציפוי לכה ועוד. אין קסמים – אפוקסי דורש סבלנות.

• עריכה מול תוצאה: לא תדעי לעולם כמה נסיונות כושלים קדמו לסרטון שהעלו. ייתכן שאתגרו מתכון 5 פעמים עד שיצא מושלם לצילום, אבל את תנסי בבית פעם ראשונה – ודי סביר שלא תצא אותה רמה. חשוב לא להתייאש אם הניסיון שלך לא נראה כמו בטיק-טוק. יש עקומת לימוד.

• טריקים מסוכנים: ראיתי ברשת אנשים מבעירים אלכוהול על אפוקסי ליצירת אפקטים, או עובדים בלי כפפות עם הידיים בתוך השרף – דברים שעלולים להיות מסוכנים או להרוס את העבודה. אל תחקי כל דבר בלי לבדוק. לפעמים עושים זאת בשביל הרייטינג, לא כי זה נכון.

• אפקטים מורכבים: תמונות של אפוקסי עם עיניים של זאב, פרחים שלמים, תלתלים של עשן צבעוני בפנים – חלקם דורשים ציוד או חומרים מיוחדים (לייזר, מדפסת תלת-מד, דיו מיוחדת שמתפשטת בשכבה). לא הכל פשוט כמו שזה נראה.

• עומס צבעים ונצנצים: ברשת הכל מנצנץ ומלא צבע. במציאות, יותר מדי פיגמנט או נצנץ עלול לפגוע בהתקשות (פיגמנט מכיל לפעמים בסיס אלכוהולי – הגבלת אצבע היא עד ~6% מנפח התערובת צבע, מעבר לזה זה מפריע לכימיה). גם עומס גדול של נצנצים עלול לשקוע כולו לתחתית. שמרי על איזון והקפידי על כמויות הגיוניות. לפעמים less is more גם ביופי וגם בחוזק.

• עמידות המוצר: דברים שמצטלמים יפה לא תמיד מחזיקים מעמד. ראיתי מישהו מכין כיסא מאפוקסי בלבד – אולי אפשר לשבת עליו, אבל כמה זמן עד שייסדק?🤨 לקוחה שקונה ממך מגש מצפה שלא יתפרק. אז אם משהו נראה על הקצה – תבדקי. למשל, עובי מינימלי: תחתית כוס פחות מ-5 מ"מ תסדק בקלות. תכשיט עם חיבור דקיק של אפוקסי – עלול להישבר אם נופל. כבעלי עסק, אנו רוצים לקוחות מרוצים, אז לפעמים צריך לחזק עם פתרון הנדסי (למשל להוסיף שבב מתכת נסתר בתבנית לטבעת גדולה, לחיזוק).

• סביבה מבוקרת: בסרטון לא מראים שהאמן עובד בחדר עם בקרת לחות וטמפ׳. אצלך בבית אולי מזג האוויר לח מאוד – ואז התוצאה שונה. רשתות מראות זוהר, אבל לא מספרות על אמין בלוש, על בועות, על אבק – בעוד במציאות אלו בעיות יום-יום. בדיוק בשביל זה הפרק הבא – להבין את הבעיות הנפוצות וכיצד להימנע מהן.

בקיצור, תהני מההשראה אונליין, אבל גשי ליצירה עם רגליים על הקרקע: קחי את הזמן ללמוד כמו שצריך, התחילי פשוט, ותתקדמי בהדרגה. כך תהני מהעשייה ותמנעי אכזבות (וגם תחסכי כסף על חומר שהלך לפח).

---

עבודה בבית מול עבודה בסדנה – הבדלים תכל׳ס

הגיע הזמן לדבר על ההבדל בין "אני לבד במרפסת שלי יוצרת עם אפוקסי" לבין "אני מנחה 10 אנשים בסדנה שצריכים לצאת עם מוצר". אם המטרה שלך להפוך תחביב למקור הכנסה, אולי דרך סדנאות, חשוב להפנים מספר עקרונות:

• תזמון וזמן ייבוש: בבית, אם יציקה צריכה 48 שעות – שיהיה. את יכולה לשים בצד ולחכות. בסדנה, 48 שעות = בלתי אפשרי. אנשים לא יחזרו עוד יומיים לקחת תחתית. לכן, בסדנאות את חייבת לעבוד עם חומרים מהירי התקשות או לתכנן פרויקטים קטנים שבהם שכבת אפוקסי דקה מתייבשת מהר. פתרונות נוספים: שימוש במנורות חימום, חדר חם, או טכניקת חימום מקדים של השרף (למשל שימת הבקבוקים בקערת מים חמים לפני הערבוב כדי להאיץ את הריאקציה). זכרי רק שחימום רב מדי גם מקצר את זמן העבודה – צריך למצוא איזון. נסי בבית תמיד את תנאי הסדנה המתוכננים, כדי לא להיות מופתעת.

• ריח ואוורור: בבית אולי את מוכנה לסבול קצת ריח או לפתוח חלון. בסדנה עם אנשים, אם יהיה ריח חזק – זה ירתיע אותם ואולי אפילו לא בריא בקבוצה סגורה. לכן קריטי לבחור אפוקסי Low Odor (דל ריח) ולדאוג למקום עם אוורור טוב. הרבה סדנאות אפוקסי נעשות בחוץ או בחללים גדולים כדי לפתור זאת. גם מסכות חד-פעמיות אפשר לחלק למשתתפות אם מערבבים הרבה חומר – זה מראה שאת רצינית לגבי הבטיחות.

• מורכבות התהליך: בבית את יכולה לנסות, לטעות, לשפוך שוב, ללטש. בקבוצה, אם הפרויקט מסובך מדי (דורש 4 שלבים ומתאים רק למנוסות) – את עלולה לקבל משתתפות מיואשות ויצירות שנכשלו. תמיד תכנני סדנה סביב משהו שבטוחה שאפשר להצליח בו בהגבלת הזמן ועם רמת ניסיון אפס. עדיף פרויקט פשוט שכולן יוצאות איתו מרוצות, מאשר "יצירת פאר" שחצי מהכיתה פישלה.

• סדר ותחזוקה: בבית, בלגן – את מתמודדת. בסדנה, בלגן = נזק כפול (גם מקום שאולי לא שלך וגם ציוד של משתתפים נהרס). לדוגמה, אפוקסי שנשפך בטעות על בגדי משתתף – בעיה. לכן, כמנחה, את צריכה לארגן סביבת עבודה מוגנת: כיסוי שולחנות בניילון חד-פעמי, מתן סינרים, כפפות לכולם, נייר סופג זמין. הדריכי לא לגעת בפנים ובטלפון עם כפפות מלוכלכות! – קורה המון.

• כמות משתתפים: לבד את אחת, בסדנה יכולות להיות 5-15 נפשות שכל אחת צריכה יחס, במיוחד בעבודה עם חומר לא סלחני. כדאי להגביל כיתה לגודל שאת יכולה לתת בו עזרה אישית בקטעי קריטיים (מדידה, מזיגה). או לצרף עוזר בסדנאות גדולות.

• עלות חומרים בסדנה: נקודה עסקית – בחישוב מחיר כרטיס לסדנה, אל תשכחי להכפיל את עלות החומרים במספר המשתתפות + מקדם פסולת. בסדנה תמיד יהיה בזבוז (שאריות כוסות, נשפך וכו'). תמחור נכון יבטיח רווח ולא הפתעה.

• מוצרים מסחריים vs. חד-פעמיים: כשאת יוצרת למכור, את אולי תשקיעי 5 שעות במגש מושלם שימכר ב-300 ₪. אבל בסדנה, המשתתפת לא תלטש 5 שעות – היא רוצה מוצר סבבה תוך זמן קצר. לכן לעיתים סדנה תתמקד במוצרים שהם יפים גם בלי גימור מורכב (למשל תחתית שיוצאת חלקה מהתבנית ולא מצריכה ליטוש). אם מוצר דורש ליטוש מייגע – הוא פחות מתאים לסדנה.

• סיכון ותקלות: בבית, אם יצא גרוע – נו, לומדים. בסדנה לקוחה מצפה תמורה לתשלום. לכן כמנחה את צריכה כמעט לבטח הצלחה: להשתמש בחומרים אמינים, מתאימים לזמן, להדריך כל שלב, ולהיות מוכנה עם פתרונות במקום (אם למישהי נשבר משהו, אולי הכנת אקסטרא, או שאת יכולה לתקן לה). זה דורש ניסיון – לכן מאוד מומלץ להריץ מספר פיילוטים של סדנה עם חברות/מתנדבות לפני שקובעים סדנה בתשלום לקהל.

לסיכום, בסדנה מסחרית את האחראית שהדברים יעבדו בזמן קצר, באופן בטוח, ושכולם יצאו שמחים. זה אפשרי ומתגמל מאוד (גם כלכלית – מחיר כרטיס מכפיל את עצמו בקבוצה), אבל דורש היערכות וקצת פשרות אומנותיות לטובת פשטות ויעילות. טיפ שלי: כתבי לעצמך צ'קליסט לפני כל סדנה – חומרים, כלי מגן, צעדים – ושמרי תעוד של כמויות וזמנים אחרי, כדי להשתפר מפעם לפעם.

אחרי כל התאוריה הזאת, הגיע הזמן ללכלך כפפות! 😉 נעבור כעת על תהליך העבודה המלא באפוקסי, שלב-אחר-שלב, מהכנת הסביבה ועד גימור סופי, בפירוט ובלי לדלג על אף נקודה.

💧 NIKA אפוקסי ליצירה – אפוקסי שקוף, מהיר, ובטוח

From₪220.00₪124.50

לקנייה

---

תהליך העבודה עם אפוקסי – מדריך שלב-אחר-שלב

בין אם את עובדת בבית בערב לבד ובין אם את מעבירה קבוצה, שלבי הבסיס בעבודה עם אפוקסי קבועים. להלן המדריך הפרקטי, עם טיפים ודגשים בכל שלב:

1. הכנת סביבת העבודה

אפוקסי הוא חומר מלכלך – ברגע שהוא נוזל הוא כמו דבק שנדבק לכל משטח, בד, שיער... לכן, הכיני את האזור מראש:

• משטח עבודה מוגן: כסי את השולחן בניילון עבה, או השתמשי במשטח סיליקון גדול (אפוקסי לא נדבק לסיליקון, אז זה אחלה פתרון לשולחן יצירה רב-פעמי). אם אין, אפילו שקיות זבל פרושות ונצמדות עם נייר דבק יעבדו.

• מניעת אבק: בחרי אזור כמה שיותר נקי וללא אבק מרחף. נגביי את השולחן והסביבה לפני. בזמן שהאפוקסי מתייבש (שעות), אסור שיתעופף עליו אבק כי כל גרגר ייתקע במשטח לנצח. אם יש בעלי חיים בבית – עדיף שהחדר סגור שלא יכנסו (שיערות חתול בתוך שרף צלול – פחות יפה 😅).

• מקום לייבוש: תכנני איפה תניחי את היצירות לייבוש 24 שעות. הן צריכות לשכב אופקית בלי תזוזה, במקום שאין ילדים קטנים או סקרנים שייגעו. אם אפשר, הציבי מעליהן קופסה או כיסוי (לא צמוד למשטח – שלא ידבק – אלא כמו "אוהל" מעל) כדי למנוע כניסת אבק. קופסת קרטון הפוכה יכולה לשמש כחופה טובה.

• טמפרטורה ולחות: אידיאלית, העבודה וחדר הייבוש צריכים להיות בחדר עם ~22-25°C ולחות מתחת 60%. טמפרטה קרה מדי (מתחת 18°) תאיט מאוד את ההתקשות ואף תשאיר את האפוקסי דביק לזמן ארוך. לחות גבוהה (מעל 70%) עלולה לגרום לתגובה של המקשה עם הלחות וליצור "שכבה שומנית" או עכירות על פני השטח – תופעה שנקראת Amine Blush. זו שכבה דביקה קלה שנוצרת לעיתים כשהאפוקסי מתייבש בסביבה לחה. לכן חממי מעט חדר קריר, או בצעי יציקות בקיץ עם מיזוג קל. אם לח מאוד (יום חורף גשום), שקלי לדחות יציקה חשובה – ברצינות.

• תאורה: עבדו עם אור טוב. קשה לראות בועות בחדר חשוך. תאורת LED בהירה מעל משטח העבודה תעזור לך גם לראות מה את עושה וגם לחמם מעט את הסביבה (לד קטנה פולטת חום חלש שיכול לסייע בייבוש באזור סגור).

• ציוד מוכן: הוציאי מראש את כל מה שצריך: כוסות ערבוב (פלסטיק חד"פ או סיליקון רב פעמי), מקלות ערבוב (שיפודי עץ, כפות עץ חד"פ, או מריות אפוקסי), כפפות נייטריל (כמה זוגות), מסקינגטייפ, מפלס (אם צריך לוודא אופקיות), מבער ידני או מפזר חום לבועות, מסיכה (אם רצוי), וכל האלמנטים שתרצי לשלב (תבניות, צבעים, פרחים וכו'). כי כשתתחילי לערבב – הזמן מתקתק, ולא תרצי לחפש פתאום משהו.

2. ציוד מגן ובטיחות אישית

לפני שמתחילים, שימי כפפות. תמיד. אפוקסי דביק על העור הוא מטרד – עדיף להימנע. בנוסף, אם את מתכננת לעבוד מעל 15-20 דקות ברצף עם חומר מערבב (במיוחד אם את מרגישה ריח), שימי מסכת אב״כ או רספירטור עם מסנן אורגני. לחלופין, לפחות מסכת כירורגית רגילה – היא לא חוסמת אדים קטנים אבל תמנע ממך לשאוף טיפות גדולות או להתעטש לתוך החומר. משקפי מגן מומלצים אם את מערבבת בכוח או משתמשת במכשיר ערבוב (התזה לעיניים זה מסוכן).

עבודה במקום מאוורר: פתחי חלון, הפעל מאוורר לכיוון החוצה. אדי אפוקסי מודרניים אינם חריפים מאוד, אך תמיד טוב לא לנשום אותם סתם. אם את בהריון – ההמלצה הרווחת (על אף שאין המון מחקר חד משמעי) היא להימנע מעבודה עם אפוקסי נוזלי בתקופה זו. מספר יצרנים טוענים שהחומר שלהם בטוח, אך כלל הזהירות גורס שלא להסתכן. את יכולה, אגב, לעבוד עם אפוקסי שהתקשה בלי בעיה, כי כשהוא קשיח הוא אינרטי (אפילו מתאים למגע מזון אם מסומן Food-Safe).

זכרי גם להרחיק את הבקבוקים והכלים מהישג ידם של ילדים וחיות מחמד, גם במהלך העבודה וגם באחסון. אפוקסי נוזלי הוא לא משחק ילדים – אלא אם מכינים פרויקט באופן מפוקח (כפי שנרחיב בהמשך, עבודה יצירתית עם ילדים אפשרית אם מבוגר מטפל בחומרים הכימיים).

3. מדידה מדויקת של השרף והמקשה

הגענו לרגע האמת – מדידת שני הרכיבים. כפי שאמרנו, כל טעות כאן תוביל לכשל בהתקשות. כלל ברזל: קראי את הוראות היצרן! ודאי מה היחס הנדרש ואם הוא לפי נפח או משקל. לאחר מכן, בצעי כך:

• שקילה במדויק: הניחי כוס ערבוב על המשקל, אפסי (Tare), וצקי קודם את השרף (Resin) עד הכמות הרצויה. למה קודם השרף? הוא סמיך יותר בד"כ, נוזל לאט, וכך יש לך שליטה. לאחר מכן, אפסי שוב את המשקל וצקי את המקשה (Hardener) בכמות המתאימה. עבודה במשקל מדויק עדיפה על סימון כוסות בעין. דיוק חשוב במיוחד בכמויות קטנות – אם את צריכה רק 30 גרם סה"כ, גם חצי גרם סטייה זה 1.5% טעות.

• טיפ: אם במקרה מזגת יותר מדי מהראשון, אל תנסי "להוציא חזרה", זה לא יהיה מדויק. המשיכי בהתאם – כלומר אם עברת ב-5 גרם, הוסיפי פרופורציונלית גם מהחומר השני.

• ערבוב Batch: אל תתפתו לערבב כמות ענקית "לכל הפרויקט" אם אינך מנוסה. עדיף לעשות מנות קטנות ולמזוג קצת-קצת. כמות גדולה מתחרממת ומתקשה מהר. למשל, קתרין (יוצרת מהפורום שלנו) סיפרה שערבבה 90 מ״ל בבת אחת אחרי שחיממה את החומר מראש, ואז תוך 90 שניות הכוס התחממה והחומר ממש העלה עשן ומיד התקשה כמו אבן עם בועות. היא למדה בדרך הקשה שכמות + חום = תגובה אקסותרמית פראית. לכן: למתחילה, נניח שאת עושה 4 תחתיות, ערבבי לכל אחת בנפרד או בשתי מנות של שתיים-שתיים. ככה שולטת גם בצבעים ותהליכים.

• כמות מספקת: מהצד השני, אל תחסכי יותר מדי – ערבוב של כמות זעירה (מתחת 10 מ"ל) לפעמים לא מכסה טוב את תחתית הכוס למשל, או שיחס הטעות גדל. תמיד עדיף מעט יותר חומר ופינה למקרה שמשהו נשפך. שאריות את יכולה לצקת לתבנית קטנה צדדית ולייצר חרוזים או משהו, במקום להתבאס שחסר לך 5 מ״ל וגמר לך השרף.

4. ערבוב יסודי – בלי קיצורי דרך

זהו השלב שאולי הכי משפיע על הצלחת הפרויקט. רבים ממהרים בו – טעות! יש לערבב היטב, בנחת. מה זה אומר?

• קחי מקל ערבוב (עדיף שטוח רחב קצת, כמו מקל ארטיק גדול; שיפוד צר גם עובד אבל מערבב לאט).

• ערבבי בתנועות סיבוביות איטיות וקבועות. גרדי עם המקל את תחתית הכוס ואת הדפנות באופן מתמיד – שם מסתתרים כיסי חומר שלא נפגשו. המשיכי כך לפחות 3-5 דקות. את תראי בהתחלה מרקם עכור קצת – וככל שהערבוב נמשך, הנוזל נהיה צלול ואחיד. ודאי שאין פסי עכירות או "ענני" גוונים – זה סימן לעירבוב לא אחיד.

• הימנעי מערבוב מהיר ואלים – זה לא בצק לעוגה 😊, לא צריך להכניס אוויר. ערבוב מהיר מדי = מיליון בועות זעירות שיהיה קשה להוציא. לאט ובסבלנות זה המפתח. החיפזון הוא מהשטן באפוקסי.

• אם המנה גדולה מאוד, אפשר לערבב עם מערבל חשמלי (מין מטרפה קטנה שמתחברת למקדחה) – אבל זה מקציף הרבה אוויר, אז זה לשיקול מנוסות שיודעות איך לחלץ בועות אחר כך. לרוב הפרויקטים הקטנים, ערבוב ידני עדיף.

• מה קורה אם לא ערבבת מספיק? חלק A וחלק B לא נפגשו במלואם, מה שאומר שחלק מהחומר פשוט לא יתקשה. תקבלי אזורים רכים או דביקים בתוך היציקה, כי שם יש עודף שרף או עודף מקשה שלא הגיבו. ראינו מקרים שהיציקה נראית 90% בסדר, אבל נקודה מסוימת נשארה ג'לית. זה לרוב תוצאה של ערבוב לקוי או גירוד דפנות המיכל תוך המזיגה (שמכניס פס לא מעורבב). לכן, תהיי יסודית: גם כשנדמה "בסדר, הכל שקוף" – תני עוד דקה לערבב. זה לא יכול להזיק, רק להועיל.

5. הוספת צבעים, פיגמנטים ותוספות אחרות

כעת יש לך שרף מעורבב מוכן – אם רצונך בפריט שקוף לגמרי, אפשר ישר למזוג לתבנית. אבל רובנו נרצה להוסיף צבע או קישוט כלשהו. יש סוגים שונים של תוספים לאפוקסי, נפרט העיקריים וכיצד לשלבם נכון:

• פיגמנטים נוזליים (Alcohol Ink, Dye): אלו צבעים נוזליים מרוכזים שמטפטפים פנימה. הם נמהלים באפוקסי ונותנים גוון שקוף או שקוף-למחצה. לדוגמה, טיפה שתיים של דיו אלכוהולי כחול יתנו לאפוקסי שקוף גוון כחלחל כמו זכוכית צבעונית. אם מוסיפים כמות גדולה, אפשר להגיע לאטימות אבל אז אולי חרגנו מעבר ל-6% נפח (וזה עלול לפגוע בתקשות). כלל האצבע: להתחיל מטיפה, לערבב, לראות את הצבע, ולהוסיף בהדרגה עד קבלת עומק הצבע הרצוי. עדיף פחות מדי מצבע מדי. יתרון פיגמנטים נוזליים – אפשר לערבב גוונים (טיפה כחול וטיפה צהוב יתנו ירוק וכו').

• אבקות פיגמנט (Mica Powder, Pearl Powder): אבקות מינרליות עדינות, קיימות בכל צבעי הקשת, חלקן עם ברק פנינתי. אפוקסי אוהב אבקות – הן מתערבבות בקלות. הן נותנות צבע אטום-למחצה עם ברק מיוחד (מטאלי או פנינה). לערבוב: קחי עם מקל כמות קטנה (1/8 כפית למשל) והוסיפי, ערבבי טוב עד היעלמות גרגירים. אם רוצים צבע חזק יותר, אפשר עוד קצת. אבקות מיקה מאפשרות שליטה טובה על שקיפות מול אטימות: מעט אבקה – יציקה שקופה עם נצנוץ עדין; הרבה אבקה – צבע אטום ממש כצבע אקריליק.

• נצנצים (Glitter): חלקיקי פלסטיק מבריקים. אפשר להוסיף לתערובת ולערבב – רובם ישקעו לתחתית אם דלילים, אבל יתנו שכבה נוצצת בחלק התחתון של היציקה. לחלופין, אפשר למלא נצנצים בתבנית ואז לצקת – זה יתן פיזור, אבל עדיין חלק ישקע. כדי לקבל נצנוץ בכל העובי, צריך להשתמש בשרף צמיג מאוד ששומר חלקיקים במרחב. נסי ותראי – זה תלוי בחומר. כלל: נצנצים לא ממיסים, אז הם לא משפיעים על הכימיה כמעט. אבל יותר מדי מהם יכול לגרום לחומר להיות בצקתי (עמוס חלקיקים) ולא להתפלס היטב. שימי כף שטוחה בכוס 100 מ"ל, לא חצי כוס...

• צבעי אקריליק או שמן: באופן מפתיע, ניתן להשתמש במעט צבע אקריליק לערבוב באפוקסי. אך צריך להיזהר: צבעים על בסיס מים (אקריליק הוא אמולסיה מיימית) עלולים לפגוע בשקיפות ובכימיה. אם שמים קצת – תקבלי אפקט אטום. אבל לא מומלץ לשפוך חצי שפופרת גואש לתוך אפוקסי, זה מתכון לכשל. יש גם מוצרי פסטה פיגמנטית ייעודיים לאפוקסי – מעין משחה צבע שמיוצרת משרף רווי בפיגמנט. אלה נותנים צבע אטום חזק ונוחים לשימוש, אבל מעט יקרים.

• חפצים וקישוטים: פרחים מיובשים, עלי זהב, צדפים, חרוזים, חלקי עץ קטנים וכו'. את אלה מניחים בתוך התבנית ולרוב יוצקים עליהם או שוקעים אותם בתוך השרף. אם החפץ קל (עלה יבש) – הוא עשוי לצוף או לזוז כשמוזגים. טריק: ניתן להניח שכבה דקה, להטביע את החפץ כשזה מעט ג'ל, ואז לצקת עוד שכבה. לחלופין, במידה ומתאים, אפשר להדביק קלות את הפריט לתבנית כדי שלא יזוז. לגבי אטימה כבר ציינו: כל פריט נקבובי או שיכול להכיל אוויר/לחות – עדיף לתת לו ציפוי מוקדם. למשל ציפוי פרח בספריי לכה שקוף, או טבילת חלק עץ קטן מראש באפוקסי דליל וייבושו – זאת כדי למנוע בועות וכתמים סביבו.

• ערבוב צבעים בתוך היציקה: טכניקה מתקדמת היא למזוג כמה צבעים לכוס אחת כדי ליצור דוגמא. למשל שתי כוסות – אחת עם אפוקסי תכלת, אחת עם לבן – שופכים יחד לתבנית בעדינות ויוצרים ערבול. זה דורש קצת עין אמנותית – צבעים יכולים להתערבב יותר מדי ולהפוך למשהו פחות יפה. אפשר גם לטפטף צבע אחד על אחר בתוך התבנית וליצור אפקטים (כך יוצרים למשל דוגמת פרח בתוך תחתית – מטפטפים צבע אלכוהולי לתוך אפוקסי שקוף שכבר בתבנית, והוא מתפשט ויוצר צורות). לטיפים כאלה יש מדריכים ייעודיים, אבל למתחילה אומר: תחילה נסי צבע אחיד, או מקסימום שני צבעים מופרדים (למשל חצי תבנית צבע X וחצי Y). אל תלכי ישר על "היקום בגלקסיה על תחתית", זה לרוב יתפזר מדי.

לאחר הוספת כל תוסף, ערבבי בעדינות עד פיזור אחיד (או תכנני מראש אם את לא רוצה אחיד – למשל לפעמים דווקא משאירים "נחשולים" של צבע לא מעורב עד הסוף כדי שיווצרו דוגמאות עם הזמן בתבנית).

זכרי את עיקרון המינון: קל להיסחף – "אוסיף עוד קצת ועוד קצת". עצרי בזמן. במיוחד בפיגמנטים נוזליים – כל טיפה משנה הרבה. תמיד תוכלי להוסיף עוד, אבל לא לגרוע.

6. מזיגה (יציקה) לתבנית או למשטח

עכשיו, כשהתערובת מוכנה, מגיע רגע המזיגה. גם פה יש לנו טריקים להצלחה:

• מזיגה איטית ונמוכה: למזוג לאט, בקילוח דק, ונסי לעשות זאת ממקום נמוך לתבנית (כלומר שהכוס תהיה קרובה לפתח התבנית). למה? מזיגה מגבוה יוצרת נפילה חזקה שמקציפה בועות. מזיגה נמוכה ושלווה תמנע להכניס אוויר.

• מילוי הדרגתי: אם התבנית גדולה, אל תשפכי הכל לנקודה אחת. זיזי את הזרם לאורך, תני לחומר להתפשט בהדרגה. זה ימנע לכידת אוויר בפינות. במיוחד בתבניות מסובכות – אולי אפילו עדיף למלא קודם חצי גובה, להשהות דקה, ואז להשלים – כדי לתת לאוויר לצאת.

• השארת שוליים: בתבניות סיליקון פתוחות (למשל תחתיות), החומר ייצור טבעת קמורה מעט למעלה (מתח פנים). אם תמלאי עד גדות התבנית, ייתכן עודף שישפך. לכן אני משאירה קצת מתחת לקצה (נניח 1 מ"מ נמוך יותר). אם המטרה היא דווקא "דומינג" (כיפת חומר מעל פני דופן, נפוץ בציפוי שוליים של שולחן), זה מצריך אפוקסי צמיג במיוחד ושפיכה בזהירות מרבית.

• התמודדות עם בועות ביציקה עמוקה: אם זו יציקה עמוקה בעץ למשל, לפעמים עדיף למזוג בכמה שלבים (כדי שבכל שלב פחות נפח אוויר). כמו כן, בועות נוטות להתפס על דפנות או על אובייקטים. לכן טוב לעבור עם מקל לאורך דפנות התבנית/העץ אחרי המזיגה כדי לשחרר בועות נצמדות. אפשר אפילו להבריש שכבה דקה של אפוקסי על עץ מראש (כשכבת איטום) ואז למזוג – זה ימנע יציאת אוויר מהעץ לתוך היציקה.

• כלי מזיגה: לכוס גדולה קשה למזוג בדייקנות לדברים קטנים. אני אוהבת להעביר תערובת מוכנה לכוסות נייר קטנות עם שפיץ למזיגה עדינה (למשל אם יוצקת לכמה תאים קטנים). אפשר גם להשתמש במזרקים גדולים (ללא המחט) כדי לשאוב ולשחרר חומר במדויק.

ברגע שהיציקה מלאה כמבוקש, אל תמהרי להזיז או לגעת. תני לחומר להתיישב. אבל העבודה לא נגמרה…

7. טיפול בבועות אוויר לאחר המזיגה

כמעט תמיד תראי בועות זעירות או גדולות צצות בתוך הדקה-שתיים הראשונות. חלקן יפוצצו מעצמן, אבל רבות יהיו "עקשניות". יש כמה שיטות לטפל:

• מבער גז ידני (Torch): זהו הכלי המועדף להרבה אמנים. מעבר קל עם להבת גז (כמו ברנר של קרם ברולה) מעל פני האפוקסי – האש "מפוצצת" את הבועות כשהיא מחממת את השכבה העליונה והבועה מתרחבת ומתפוצצת. צריך תנועה זריזה, לא להתעכב על מקום כדי לא לשרוף. גם היזהרי לא להתקרב מדי לסיליקון (יכול להתעוות מחום ממושך). שיטה זו מאוד יעילה לבועות פני שטח.

• מפזר חום/אקדח חום חשמלי: הוא כמו מייבש שיער על סטרואידים. מפיק אוויר חם שממיס את פני השרף ומוציא בועות. פחות ממוקד מברנר, וגם מרשרש יותר את החומר (זרימת האוויר יכולה להזיז צבעים). אבל הוא לא מסכן בשרפה כמו אש גלויה.

• קשית ונשיפה קלה: לפרויקטים קטנים, אפשר לנשוף אוויר חם (מהפה או עם קשית) בעדינות – הפחמן דו-חמצני בנשיפה מסייע לפוצץ בועות. כמובן יש סיכון רוק או אדים, אז בזהירות.

• ויברציה: נקישות קלות מתחת לתבנית או שימוש במכשיר רטט (אפילו משחזת הצמודה לשולחן) יכול לגרום לבועות לעלות. לא מתאים לכל מצב, אבל בתבנית סיליקון אפשר לדפוק קלות את התבנית על השולחן (נזהרים שלא ישפריץ) וזה משחרר בועות לכיוון פני השטח.

• זמן: לפעמים פשוט המתיני 5-10 דקות. הרבה בועות יעלו לבד ויתפוצצו. ואז עברי שוב עם ברנר. אל תעשי את הטיפול בועות מיד כשסיימת למזוג – תני לדברים "לנוח" דקה ואז התחילי.

• בעיות מיוחדות – חומרים נקבוביים: אם יצקת על עץ לא אטום או סביב אבן נקבובית, בועות ימשיכו לבקוע שעות (אוויר יוצא מהנקבוביות). כפתרון, תמיד אטמי חומרים כאלה מראש, או צקי שכבה ראשונה דקה שתספג ותאטום, ורק אז את המסה העיקרית. אם כבר בקעו בועות ואין ברירה – את יכולה לבוא כל 10 דקות ולפוצץ, עד שזה נפסק (עד שהחומר נהיה צמיגי מדי ואז הן כבר נלכדות).

בפרויקטים שטוחים (כמו ציפוי), לפעמים לאחר 30-60 דקות תראי בועות קטנטנות "בניוטרל" – הן לא עלו לפני השטח אבל תקועות קרוב למעלה כמו ראש של בירה. כאן אפשר לקחת שיפוד ולהוציאן ידנית אחת אחת (מעצבן, אבל למי ששואפת למושלם זה פתרון). אחרת, רוב האנשים משאירים אותן – קטנות מאוד לא תמיד נראות אחרי ייבוש.

שימי לב: אל תגעי/תנשפי/תעלי חום אחרי שהאפוקסי התחיל להתמצק! זה יכול ליצור סימנים ועיוותים. בדרך כלל יש לך חלון של 30-40 דקות לטפל בבועות. אחרי שהשרף נהיה צמיג כחלב דביק – תפסיקי, השאירי אותו להתרפא.

8. המתנה, זמן ייבוש ותנאי סביבה

עכשיו – אחד החלקים המאתגרים – לא לגעת ולתת לזמן לעשות את שלו. אפוקסי כאמור מתקשה בכוחות עצמו, אבל אנחנו יכולים לוודא שהתנאים אופטימליים:

• אל תזיזי את היציקה: השאירי אותה בדיוק איפה ששפכת, על משטח ישר. הזזה עלולה לגרום לסחיפה של החומר הנוזלי ולסימנים. גם רעידות או ויברציות חזקות בחדר (נגיד קפיצות) לא רצויות בשעות הראשונות.

• כיסוי מאבק: כמו שציינו, כסי בקופסה או אוהל ניילון. רק וודאי שזה לא נוגע בחומר – אחרת יידבק וישאיר סימן.

• טמפרטורה: ודאי שהחדר חמים מספיק. אם קר בלילה, שיקלי תנור חימום קטן (בטיחותי, רחוק מהחומר) לשמור ~22°. להפך, ביום שרבי מעל 30°, אולי קררתי קצת – חום כבד מדי עלול לגרום להתקשות-יתר מהירה ואף לעיוות (אפוקסי שמתגבש מהר עלול להתכווץ קצת). אידיאלית, 22-25 יציב לאורך כל ה-cure.

• זמן: לכל חומר יש לוח זמנים. למשל אפוקסי X: "יבש למגע תוך 8 שעות, קשה סופית 24 שעות". מה זה אומר? שלאחר 8 שעות תכלי לגעת ולא ירגיש דביק (אולי קצת רך), אבל רק אחרי 24 הוא מגיע לקושי המלא ותוכלי באמת להשתמש/לעבוד עליו. זה גם תלוי עובי: שכבה דקה יכולה לקחת יותר זמן להתמצק כי החומר פחות מתחמם. לעומת זאת שכבה עבה עשויה להתקשות מהר יותר (כי יותר חום נוצר). הכלל שלי: סבלנות. אם לא בטוחה, תני עוד כמה שעות. אפוקסי ממשיך להתחזק אפילו ימים אחרי – למשל תכשיט, אני אוהבת לתת לו 2-3 ימים לפני מסירה ללקוח, שיהיה קשיח לגמרי.

• בין שכבות: אם בכוונתך לצקת שכבה נוספת מעל – תזמון הוא קריטי. כפי שאמרנו, הכי טוב לצקת כאשר השכבה התחתונה עדיין דביקה קלות (כבר אינה נוזלית, אבל כשנוגעים משאירה טביעת אצבע דביקה). זה חלון שבד"כ קורה בין 4-8 שעות מהיציקה הראשונה (תלוי בחומר). אם הצלחת – השכבות יתאחדו כימית. אם פספסת והראשונה כבר קשה לגמרי וחלקה – הצפת שכבה חדשה תתיישב עליה אבל לא "תתמזג" היטב, ויתכן הפרדת שכבות. התוצאה: אחרי ייבוש ניתן ממש לקלף את השכבה העליונה במקומות – לא טוב. פתרון: במקרה כזה, תמיד לשייף את פני השכבה הראשונה בנייר לטש (גריט גס 120-180), לנקות אבק, ואז לצקת השכבה הבאה. השיוף יוצר חספוס מכני שהשרף החדש ייאחז בו.

9. שחרור מהתבנית (Demolding) או פירוק תבנית

לאחר שהחומר התקשה מספיק (לפי הוראותיו), מגיע רגע ה-"היי ליצור!". אם יצקת בתבנית סיליקון, לרוב זה קל: כופפי את התבנית וגמישי אותה, והיציקה תצא. לפעמים צריך לדחוף קצת מבפנים. שמן שחרור: אם התבנית חדשה ואיכותית, לא צריך חומר שחרור. אבל אם זו יציקה גדולה/מסובכת או תבנית קשיחה (לא סיליקון), רצוי לשמן מראש: ספריי סיליקון או וזלין דק יעזרו. אנשים השתמשו גם בשמן בישול בספריי – זה בסדר, רק תנקי היטב אחר כך את היציקה כי יהיה קצת שמנוני.

אם התבנית לא גמישה (נניח השתמשת בקופסת פלסטיק כמעין תבנית) – אולי תצטרכי לפרק או לשבור אותה כדי להוציא את הפריט. עץ מצופה בנייר דבק למשל – אפשר לפרק עם מברג שטוח. תמיד תכנני מסלול יציאה: לעיתים שווה להכין תבנית מרופדת בסרט הדבקה (אפוקסי לא נדבק לסרט סלוטייפ / מארז), כדי שאחרי ההתקשות אפשר לקלף את הסרט והחלקים נפרדים.

מתי לשחרר? – לא מיד כשהחומר כבר לא נוזלי, אלא רק כשהוא קשיח מספיק לשמירה על צורה. למשל, אפוקסי שצף 5 שעות – אולי כבר לא נוזל אבל עדיין גמיש מעט. אם תוציאי תחתית כוס בשלב גמיש, היא עלולה להתעקם ואז להתקשות לצמיתות עקומה. מנגד, לפעמים יש סיבה לשחרר מעט מוקדם: למשל כשעובדים עם תבניות תלת-מימד (כמו תבנית סיליקון של קערה), אם תחכי להתקשות מלאה, החומר קשה מאוד להוצאה. כשהוא בדרגת "גומי קשה" (חצי דרך) אפשר לכופף ולחלץ והפריט ממשיך להתקשות בחוץ. זה מתקדם – בד"כ עדיף להמתין לקשיות מלאה ואז לחלץ.

אם חולף הזמן הרצוי והיצירה לא יוצאת – מה עושים?

• יתכן שהאפוקסי נדבק לתבנית. זה קורה אם השתמשת בתבנית פלסטיק שאינה מיועדת (יש פלסטיקים שהשרף נצמד אליהם חזק, כמו אקריליק). לפעמים רק כוח יפריד, מה שמוביל לשברים. במצב כזה, אם אין לך מה להפסיד מהתבנית, נסי לחתוך אותה החוצה בזהירות או להמיס (יש ממיסי אפוקסי אבל זה מלכלך).

• טריק לשחרור: מקפיא. שימי את כל התבנית+יציקה במקפיא לשעה-שעתיים. הקור מכווץ טיפה את האפוקסי וגורם לו להתנתק יותר בקלות מהתבנית. הרבה פעמים יציקה עקשנית תקפוץ ישר החוצה אחרי הקפאה.

• שימון אחרי מעשה: אם יציקה גדולה תקועה, לפעמים אפשר לטפטף קצת אלכוהול איזופרופילי בדפנות, לתת לחלחל – הוא עשוי לחדור ולהפריד גבול.

• סבלנות: לפעמים אם תחכי עוד יום, השרף יתכווץ עוד מיקרונית ואז יצא.

הכי טוב, כמובן, זה למנוע מראש: תמיד להשתמש בתבניות ייעודיות או בחומרי שחרור מתאימים כשיש ספק.

10. גימור סופי – ליטוש, שיוף, הדבקות וכדומה

יצא הפריט מהתבנית – מזל טוב! אבל לא תמיד הוא 100% גמור לשימוש. מה שנותר תלוי בסוג הפרויקט:

• גימור קצוות: בהרבה מקרים, בשפת הפריט תהיה "שפתי הפרדה" דקה (flash) – שארית קטנה במקום שבו החומר פגש את קצה התבנית. ניתן לחתוך את זה עם סכין יפנית בזהירות (אם החומר עדיין מעט גמיש) או לשייף עם נייר לטש עדין (אם הוא קשה לחלוטין).

• שיוף וליטוש משטחים: אם המשטח שיצא מהתבנית אינו חלק כרצוי – למשל, לפעמים פני תחתית סיליקון נותנים גבשושיות, או שהיו בועות ויצאו חורים – אפשר לשייף את כל פני השטח. שיוף אפוקסי מתחיל מנייר גס (80/120) להוריד פגמים, ואז הדרגתי עד עדין מאוד (1000+). משייפים תמיד במים (נייר מים) כדי לא לאדות אבק רעיל. לאחר שיוף, המשטח הופך מט – אפשר להשאיר כך אם רוצים מט, או להבריק.

• הברקה: להחזיר ברק לאפוקסי משויף דורש ליטוש במלטשת עם משחות ליטוש (כמו ששפשפים פוליש על רכב). עבודה לא קטנה, אבל אפשרית. אלטרנטיבה קלה: אחרי שיוף, פשוט למרוח שכבת אפוקסי שקופה חדשה – והיא תעשה שוב משטח חלק מבריק. רבים עושים זאת ליצירות שטוחות: אם התוצאה יצאה עם פגמים, משייפים הכל מט, מנקים, ושופכים שכבת ציפוי דקה – יוצא חדש.

• הדבקת חלקי מתכת בתכשיטים: עבור תליון למשל, צריך לחבר לו תושבת/לולאה. הדרך הנפוצה: להשתמש בדבק אפוקסי 5 דקות (כן, יש אפוקסי דו-רכיבי גם כמוצר דבק מהיר) או בדבק חזק כמו E6000. מכיוון שהפריט עצמו אפוקסי, דבק אפוקסי נצמד אליו מצוין. יש גם תליונים שבאים עם בית מתכת שממלאים באפוקסי – הם לרוב כבר מוכנים לתלייה.

• הדבקת ידיות/רגליות: במגשים או תחתיות, לפעמים מוסיפים ידיות מתכת, רגליות סיליקון קטנות למניעת החלקה וכו'. בדרך כלל גם כאן – דבק אפוקסי מהיר או סופר גלו ג'ל עושים עבודה. רק ודאי שהמשטח מחוספס ונקי לפני (אפשר לשפשף נייר שיוף נקודתי איפה שמדביקים).

• הרכבה נוספת: אם זה חלק ממוצר (נגיד, יצקת חלק וצריך להכניסו במסגרת) – בצעי זאת רק לאחר שהחומר קשה לגמרי, כדי לא לגרום לעיוות.

• ניקוי: אם על המוצר יש עדיין איזורים קצת דביקים (לעיתים גב יציקה חשוף לאוויר מרגיש מעט שומני בשל אמין בלוש שציינו), פתרון פשוט: מים חמים וסבון כלים (דאון לדוגמה) ניגוב טוב, וייבוש. זה מסיר את השכבה השומנית. אלכוהול איזופרופיל גם טוב לניגוב סופי. כמובן, אם אזור דביק הוא בעצם שרף שלא התקשה (כמו טיפה שנוזלת ולא התערבבה) – אז זאת טעות חמורה יותר: יש לגרד ולנקות היטב, לשייף ולצקת שם תיקון.

ועכשיו, כשסיימת – תתפעלו מהיצירה! מגיע לך. קחי רגע לצלם תמונות (זה טוב לשיווק וגם לתיעוד לעצמך), תני לעצמך טפיחה על השכם. גם אם יש פגמים קלים – לרוב רק את תשימי לב להם. הרי כל יצירה היא ייחודית בעבודת יד.

לפני שנעבור לחלק התקלות הנפוצות (כי לא הכל ורוד תמיד), חשוב לי לתת כמה טיפים כלליים ומנטליים:

• תכנני אבל היי גמישה: אפוקסי הוא קצת בעל חיים משלו. אפשר לשלוט בו עד גבול מסוים, אבל לפעמים צבעים יזרמו אחרת משדמיינת. קבלי זאת כחלק מהיופי – "ה-Art of Letting Go" כפי שיש שאומרים. אם יצא אחרת מהתכנון – אולי זה עדיין יפה. לעיתים קרובות היצירות הקסומות ביותר מגיעות כשאנחנו לא מקובעות ב-100% לתוצאה.

• סבלנות לאורך התהליך: זה חומר שמאלץ אותך להמתין. נצלִי את ההמתנה לפרויקט הבא או להכנת כוס תה, במקום להיכנס ללחץ. אל תמהרי לגעת לפני הזמן – כמה פרויקטים יפים נהרסו כי מישהו נגע באפוקסי חצי-קשה והטביע טביעת אצבע או נשאר סימן לתמיד.

• תיעוד ולמידה: רשמי לעצמך במחברת יצירה: איזה חומר השתמשת, מה היחסים, כמה צבע, טמפרטורה וכו'. אם משהו הצליח מאוד – תרצי לשחזר; אם נכשל – תרצי להבין למה. ניהול יומן פרויקטים יקדם אותך מהר מאד ממתחילה למומחית.

• אל תתפשרי על כללי בטיחות וניקיון: זה מפתה להגיד "רק שנייה בלי כפפה" או "אין כוח למסכה". אבל הקפדה עכשיו תימנע בעיות בריאות ובלגנים בהמשך. זה חלק מהמקצועיות.

• שימרי חומר למקרה של תיקונים: תמיד טוב שיש עוד קצת מאותה תערובת מוכנה בצד, או לפחות עוד מאותו אפוקסי, כי אם גילית פגם למחרת – אפשר לשייף ולצקת תיקון. אם לא, תצטרכי לערבב מנה חדשה שהרכב הצבע שלה אולי לא יהיה זהה.

• הכיני פתרון לבלת"מים: למשל מטף כיבוי קטן בקרבת מקום. נשמע דרמטי, אבל זוכרת את המקרה של כוס שהחומר בה התחיל לעשן? עדיף להיות מוכנה (למזלנו אפוקסי בד"כ לא דליק כשהוא בהתפרצות, הוא פשוט מעלה עשן ולא אש, אבל ליתר בטחון).

• ניקוי כלים מיד עם סיום: אפוקסי נצמד חזק כשהוא מתקשה. אז מה שאפשר – נקה כעת. כוסות חד"פ פשוט זורקים (לתוך שקית ניילון ולא לפח ישר – חומר עדיין דביק בפח עושה בעיות). כלים רב-פעמיים סיליקון – כסי במגבת נייר ונגב את השאריות ככל הניתן. שאריות שנשארו בכוס סיליקון בעצם עדיף לתת להן להתקשות ואז לקלף החוצה כמקשה אחת. מקלות ערבוב עץ – חד פעמיים כמובן. סכינים/כלים עם חומר – נגבי באלכוהול.

• סביבת עבודה נפרדת: אם אפשר, הקדישי שולחן או פינה רק לאפוקסי. שלא יתערבבו לך חומרי אכילה/בישול עם כימיקלים.

עד כאן לתהליך. אם עקבת אחרי השלבים, יש סבירות גבוהה שהפרויקט שלך יצליח חלק. אבל תמיד ייתכנו תקלות… אז בחלק הבא נפרט את 20 התקלות הנפוצות ביותר בעבודה עם אפוקסי, איך לזהות אותן מוקדם, וכמובן – איך לתקן או למנוע. ידע זה כוח, במיוחד כשרוצים להפוך מומחים.