3 טעויות נפוצות בתכנון נכון של סדנת יצירה איך להימנע מהן

העברת סדנאות יצירה היא לא רק עניין של כישרון. היא מקצוע של ממש. אם את מתחילה להנחות, או שוקלת לקחת את זה ברצינות – חשוב שתכירי את שלושת הטעויות הנפוצות ביותר בבניית סדנא שמנחות מתחילות (ואפילו מנוסות) עושות, וכיצד להימנע מהן.

במאמר הזה לא נסתפק רק בטיפים – אלא נצלול גם לתוך שיטת ההדרכה של GRAYISH שפותחה על בסיס אלפי משתתפי סדנאות, שמבוססת על מדעי המוח, מחקר עומק על תהליכי למידה רגשיים, ותפיסה יצירתית שמתפתחת דרך תרגול, גמישות ודיוק.

טעות #1: תכנון נכון ומאוזן של סדנת יצירה -LESS IS MORE

רבות מהמנחות בתחילת דרכן מנסות לדחוס "כמה שיותר ערך" למפגש אחד. הן רוצות שהמשתתפים יצאו עם תחושת סיפוק, ידע וכלים – אבל בפועל, מה שקורה זה עומס שיוצר תחשות "פיזור" מייצר חוסר תיאום תחושת הצפה , סדנאות ארוכות ולעיתים גם חוויית תסכול שלא נדבר על שחיקה של המנחה לאורך השנים.

וכאן התכנון נכון של של בניית סדנת יצירה נכנס לתמונה.

מה הפתרון?

בנייה של סדנה היא לא רק מה ש"מלמדים", אלא גם מה שמשאירים בחוץ. חלק חשוב מהתהליך הוא הנחייה רגשית ומרחב בטוח, שבו משתתפים מרגישים שהם מצליחים. קצב ברור, רמות קושי מדורגות, ואפילו הפסקות מובנות – הם חלק מתכנון חכם ומקצועי.

דוגמה מהשטח: מנחה שניסתה להכניס גם יציקת תבנית, גם צביעה, גם שילוב פיגמנטים וגם הסברים על אפוקסי – סיימה עם קבוצה עייפה, בלחץ, ותוצרים חצי-גמורים. אחרי שפרקה את הסדנה לשלושה שלבים – המשתתפים חזרו שוב, הפיצו תמונות, והסדנה התמלאה תוך ימים.

---

טעות #2: התעלמות מתכונות האופי של החומר עצמו ולאופי המשתתף ולדינמיקה הקבוצתית

תמיד אני אומרת - כל חומר יצירה וכל כלי עבודה אמור לשרת אותנו לא אנחנו אותו. אך בכדי להבין את שני אלו יותר טוב, צריך לקשר בין שני המרכיבים. רק היכרות מעמיקה עם הכלים והחומרים ברמת חקר התכונות וכן ברמת חקר מאייפני האישיות הם אלו שיעזרו לכל מנחה לנווט ולצלוח את הסדנא.

במילים אחרות, חומרי גלם כמו בטון, אפוקסי, שעווה או ברזל – הם לא רק יצירה סופית. הם שותפים ליצירה. כשלא לומדים אותם לעומק, איך הם מתחברים לאופי המשתתפים, למבנה הסדנא לתוכן המובא בא, התהליך בסדנא הופך להיות טכני ובדרך כלל, במקרה הטוב משאיר טעם "חסר" "נטול תשוקה" במקרה הפחות טוב, המשתתפים אשר מגיעים לסדנא, מבינים באופן חלקי את המידע, מבצעים את התהליך באופן חלקי, ואז קורות טעויות - כמו חומרי גלם שלא עורבבו כראוי, ייבוש חלקי, או שברים. יצירת ההקשר למשתתפים שפעם ראשונה נוגעים בחומר הינה באחריות המנחה בלבד.

מה הפתרון?

בהנחיית קבוצות לא מספיק להכיר "איך המשתתפפים ואת הדנימיקה הקבוצתית צריך להכיר לעומק את הקצב של החומרים ושל הכלים מתי הוא "אומר לא", ואיך הוא מגיב לשינויים ולשימושים שונים. החלק הזה הוא ליבת ההבנה: כל חומר נלמד דרך חוויית מעבדה יצירתית, ולא רק הוראות פעולה. הוא חלק ממגרש המשחקים שאותו המנחה מייצג בעיני המשתתפים. ביכולתו של המנחה לייצר את ביטחון תחושת המסוגלות, לפתח ברגע גמישות המחשבתית ויכולת אילתור של כל משתתפף באופן פרטני כך שהוא יביא את עצמו לנקודה של עבודה עצמאית גם אם באופן ראשוני בסדנא. שאת אותו "סט כלים וחומרים" הוא לוקח איתו לאורך הסדנא.

עובדים עם המשתתפים ויוצרים תחושבת מסוגלות

טעות #3: העדר מבנה רגשי לסדנה

יצירה היא תהליך רגשי – וכך גם הנחיה של המנחה, של חומר גלם התוצר ושל המשתתתפים (המשולש הקדוש). מנחות רבות מתמקדות בתוכן עצמו, אך שוכחות את המעבר הרגשי שצריך לקרות למשתתפת: יצירת תקשורת בטוחה ובניית תחושת מסוגלות אצל המשתתפים – תוך כדי יצירת סקרנות, התנסות, ועד תחושת הצלחה.

מה הפתרון?

להנחות זה לא רק ללמד – אלא לייצר מסע רגשי. שיטת GRAYISH להנחיית סדנאות מבוססת על מודל שפיתחנו לאורך השנים, בשילוב מחקרי מוח מעמיקים, במיוחד מתפיסת הנוירופלסטיות ותיאוריית הזרימה.

השיטה שפיתחתי לאורך השנים איפשרה למאות משתתפות לשחרר תפיסות קדומות ולחזור למצב של Playfulness – לא לפחד לטעות, לא להיבהל מכישלון, ולא להרגיש שמצופה מהן להיות מושלמות.

סיפור מהשטח: מקרה מוחשי: סיגל, אדריכלית ושרטטת ותיקה, השתתפה בסדנת אפוקסי. כמה ימים לאחר מכן היא התקשרה בהתרגשות: "שנים שלא ציירתי. סדנת האפוקסי הזכירה לי כמה אני נהנית ליצור – לא בשביל עבודה או תוצאה, אלא בשבילי. חזרתי לדף הנייר, לא רק כדי לשרטט – אלא כדי לחזור לצייר."

בשיחה עימה שיחזרנו את התהליך הבנו יחד כמה חשוב שניתן לה החופש ליצור, למרות שלא הייתה בטוחה איך תצא התוצאה.

אך בהינתן גבולות ברורים לחומר, תיאום ציפיות בסדנא והבנייה נכונה של הסדנא, במקביל לתהליך שהיא עברה, היא הבינה כמה חשובה הייתה הדרך עצמה: ההדרגתיות, התמיכה, האפשרות לטעות – כל אלו אפשרו לה לפרוץ דרך עם ביטחון חדש. היא יצאה לא רק עם תוצר – אלא עם חוויה של מסוגלות.

שאותה היום היא מסוגלת לשחזר שוב ושוב, כי הסיפור הוא הדרך שבה היא מפרקת מידע, וניגשת לתחום חדש או כזה המוכר לה.

מה הפתרון?

להנחות זה לא רק ללמד – אלא לייצר מסע רגשי. הדרך לבנות תהליך שלם מתחילה בהבנה שחוויית המשתתף לא נמדדת רק בתוצאה, אלא בתחושת התקדמות, מסוגלות, ואפילו הנאה פשוטה.

---

מהי שיטת GRAYISH, ומה הקשר למדעי המוח?

תפיסת ההנחיה מבית GRAYISH מבוססת על ההבנה שיצירה היא חוויה מוחית מלאה: היא מערבת את המערכת התחושתית, הרגשית, המוטורית והחברתית. נוירופלסטיות (Neuroplasticity), תיאוריית הזרימה (Flow Theory), יצירת למידה מבוססת רגש - וקושי המעודדת את ההקשרים העצביים ורגשיים של המשתתפים.

רוצה ללמוד איך לבנות סדנאות כאלה בעצמך?

בקורס ההכשרה שלנו תלמדי לא רק טכניקות – אלא איך להחזיק קבוצה, להעביר חוויה שלמה, ולבנות עסק יציב ומקצועי סביב היצירה שלך.

📍 לפרטים על הקורס ההכשרה למדריכות – לחצי כאן בהנחיית נורית דור־חיים | מייסדת GRAYISH & Co במאמר הבא נדבר על האם אפשר להתפרנס מהיצירה שלך?. רוצים להיות הראשונים לדעת - הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו.